פסק-דין בתיק ע"פ 7140/13

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעורים שהוגשו על ידי ארבעה נאשמים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (השופט י' נועם) בת"פ 26901-11-12 מיום 10.9.2013.

ההרשעות והעונשים

1.        ביום 6.5.0213 הורשעו המערערים לפי הודאתם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (עבירה אחת באישום הראשון ואחת באישום שני); ייצור ונשיאת נשק, לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ב2) לחוק (מערערים 1-2 בארבע עבירות ומערערים 4-3 בשתי עבירות); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 322(3) לחוק (שלוש עבירות); ניסיון הצתה, לפי סעיף 448(א) בצרוף סעיף 25 לחוק (מערערים 2-1 בארבע עבירות ומערערים 4-3 בשתי עבירות); ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274(2) ו-(3) בצרוף סעיף 25 לחוק (שתי עבירות) וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו-(2) לחוק. כמו כן, הורשע המערער 1 בעבירות בהן הואשם בת"פ 29637-06-11 אשר צורף לתיק זה, לבקשתו, והן: התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק; ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 בצרוף סעיף 25 לחוק והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק.

2.        ביום 10.9.2013 נגזרו על המערער 1, יליד 1994, שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר; עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע וכן פיצוי המתלונן בסך 30,000 ש"ח. על המערער 2, יליד 1997, נגזרו חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע וכן פיצוי המתלונן בסך 10,000 ש"ח. על המערער 3, יליד 1998, נגזרו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע וכן פיצוי המתלונן בסך 3,000 ש"ח. על המערער 4, יליד 1999, נגזרו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע וכן פיצוי המתלונן בסך 3,000 ש"ח.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

3.        אישום ראשון; במהלך חודש יוני בשנת 2012 החליטו המערערים 2-1 להקים חוליה בשם "אחבאב אל ואטן" ("אהובי המולדת"). במסגרת החוליה תכננו המערערים 2-1 לזרוק בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כוחות ביטחון ותושבים יהודים בשכונת "ראס אל עמוד" שבירושלים (להלן: השכונה). המערערים 2-1 פנו למערערים 4-3 והציעו להם להצטרף לחוליה. המערערים 4-3 הסכימו. בהתאם, בלפחות שלוש הזדמנויות הכינו המערערים 2-1 בקבוק תבערה וזרקו אותם לעבר קירות של בתי תושבים יהודים בשכונה. בחלק מן המקרים הצטרפו אליהם גם המערערים 4-3, אשר שימשו כתצפיתנים. בנוסף, בארבע הזדמנויות שונות הכינו המערערים 2-1 בקבוקי צבע, וזרקו אותם לעבר קירות בתי תושבים יהודים בשכונה. המערערים 4-3 שימשו כתצפיתנים, ובאחד המקרים המערער 4 אף הביא את הצבע ששימש להכנת הבקבוקים. כמו כן, בחמש הזדמנויות שונות זרקו המערערים אבנים לעבר רכבי ביטחון שנסעו בשכונה. ביום 28.9.2012 זרקו המערערים 2-1 אבנים לעבר מצלמת רחוב ושברו אותה.

4.        אישום שני; במועד שאינו ידוע, קשרו המערערים קשר במטרה לדקור יהודי. לצורך כך נסעו המערערים 2-1 לשוק ורכשו שני סכינים. הם חזרו לשכונה, והחביאו את הסכינים בקיר הסמוך לבית ספר. המערערים 2-1 חיפשו מקום לביצוע המעשה, והחליטו לבצעו בכיכר השכונה, זאת משום שסברו כי דרך המילוט מכיכר זו היא הנוחה ביותר. כן הוחלט כי המערערים 2-1 הם שידקרו את היהודי. המערערים 4-3 יתצפתו, ותפקידם יהיה למצוא קורבן, וכן להזהיר את המערערים 2-1 מפני כוחות הביטחון. ביום 2.11.2012 אספו המערערים 2-1 את הסכינים שהטמינו והמתינו בסמוך לכיכר. המערערים 4-3 עמדו בנקודת התצפית. בשעה 18:20 או בסמוך לכך התקרבו שני יהודים לכיכר (להלן: המתלוננים). המערער 4 הבחין בהם והודיע על כך למערערים 2-1. באותה עת שהה המערער 3 בשירותים. המערערים 2-1 סיכמו לדקור את המתלוננים. הם כיסו פניהם ברעלות, הוציאו מכיסם את הסכינים והחלו לרוץ אחר המתלוננים. המערער 1 הצליח לדקור אחד מן המתלוננים בצידו הימני של גבו, כך שהסכין נשארה נעוצה בגב. המערער 2 לא הצליח לדקור את המתלונן השני, וזאת משום שרכב שעבר במקום הפריע לו. מייד לאחר מכן ברחו המערערים מן המקום. המתלונן שנדקר סבל מקרע בכליה הימנית ו"מהמטומה גדולה רטרופריטונאילית בסמוך לכליה זו".

5.        בת"פ 29637-06-11 אשר כאמור צורף לתיק דנן, הורשע המערער 1 בכך שביום 14.6.2011, במסגרת אירועי הפרות סדר בשכונת "סילואן" שבירושלים, הוא התפרע ותקף שוטר בנסיבות מחמירות. כן הפר המערער 1 הוראה חוקית, בכך שבשני מועדים שונים הפר תנאים מגבילים אשר הוטלו עליו.

עיקרי גזר הדין

6.        בית המשפט המחוזי עמד על כך שהעבירות מושא האישום הראשון מחייבות, ככלל, הטלת עונשים מחמירים. במיוחד ציין בית המשפט כי יידוי בקבוק תבערה מהווה, למעשה, שימוש בנשק חם, וכי עבירת ההצתה היא מן החמורות שבעבירות. כן ציין בית המשפט כי ראוי להטיל ענישה מוחשית ומרתיעה בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה באמצעות יידוי אבנים, בין היתר בשל שכיחותן של עבירות אלה. בית המשפט עמד גם על החומרה היתרה הטמונה בעבירות מושא האישום השני. בית המשפט ציין כי שיקולי טיפול ושיקום, כמו גם נסיבותיהם האישיות של המערערים, נדחים, ככלל, מפני האינטרס הציבורי שבענישה מחמירה. שיקולים נוספים לחובת המערערים הם התכנון המוקדם של העבירות, תכליתן לפגוע בבתי מגורים, הישנות המעשים והמטרה הלאומנית-אידיאולוגית שבבסיסן.

7.        בית המשפט המחוזי התחשב בכך שהמערערים ביצעו את העבירה בעודם קטינים. כן מצא בית המשפט נסיבות לקולא בכך שהמערערים הודו במעשים המיוחסים להם, בחרטה שהביעו ובנסיבות חייהם האישיות. יחד עם זאת, בית המשפט עמד על כך שקטינותם של המערערים אינה מקנה להם חסינות מפני ענישה ראויה, ואף מפני מאסר בפועל. הוא קבע כי במקרה דנן מצדיקים מעשי המערערים הטלת עונשי מאסר בפועל, וזאת לאור שיקולים של גמול, טעמים של הגנה על שלום הציבור ותכלית של הרתעה אישית וכללית.

8.        בית המשפט המחוזי מתח מספר הבחנות בין המערערים. כך, המערער 1 הוא המבוגר מבין המערערים. הוא שיזם ותכנן את המעשים והוא שרתם את המערערים האחרים לביצוע העבירות. המערער 1 הוא גם מי שדקר את המתלונן בגבו. כן יש לזקוף לחובתו את העבירות הנוספות בהן הודה, ואת העובדה שהמעשים המתוארים בוצעו בעת שהיה משוחרר בערובה בשל עבירות אלה. המערער 2 נטל אף הוא חלק פעיל בעבירות. כמו כן, באירוע מושא האישום השני הוא רץ עם סכין שלופה לעבר אדם, ונמנע מלדקור אותו רק עקב נסיבות שאינן תלויות בו. המערערים 4-3 צעירים מן המערערים האחרים. הם שימשו כתצפיתנים, ולא נטלו חלק פעיל בביצוע המעשים, למעט כשיידו אבנים לעבר כלי רכב. יחד עם זאת, המערער 4 הוא שהודיע למערערים 2-1 על הגעת המתלוננים לזירה. בית המשפט עמד על כך שחלקם של המערערים 4-3 בביצוע העבירות וכן גילם הצעיר מצדיקים השמתם במעון נעול חלף כליאתם. יחד עם זאת, בשל התנגדותם הנחרצת של המערערים 4-3 להשמתם במעון, שלל שירות המבחן אפשרות זו, מה גם שאין בנמצא מקום פנוי עבורם במעון.

9.        לאור האמור לעיל השית בית המשפט המחוזי על המערערים את העונשים שברישא. המערערים החלו בריצוי עונשם.

עיקרי הערעור

10.      המערערים - באמצעות בא כוחם, עו"ד מוחמד מחמוד - טוענים כי בית המשפט המחוזי התעלם מגילם הצעיר, מהודאתם, מנסיבות חייהם האישיות ומחלקם הקטן יחסית של המערערים 4-2 בביצוע העבירות. המערערים טוענים כי העונש שהושת עליהם חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. כן טוענים המערערים כי בית המשפט התעלם מהתנצלות בני משפחתם בפני המתלונן. המערערים מציינים כי המערערים 4-2 צפויים לרצות את עונש המאסר הראשון בחייהם. הם מדגישים כי הודו במעשיהם מייד לאחר מעצרם על ידי כוחות הביטחון, עוד טרם הוגש כנגדם כתב האישום. הם מציינים כי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן ניתנה מבלי שהובטחה להם טובת הנאה כלשהי, ומסבירים כי הודאתם זו הייתה כנה ואמיתית.

עיקרי התשובה

11.      המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד מורן פולמן - סמכה ידה בדיון לפנינו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה הדגישה את חומרת מעשיהם של המערערים, ואת הנזק שנגרם למתלונן הראשון כתוצאה ממעשים אלו. היא עמדה על הנסיבות לחומרה הרלוונטיות לכל אחד מן המערערים, וטענה כי נסיבות אלה מצדיקות את העונש שהושת עליהם. כן טענה המשיבה כי העונש שנגזר על המערערים אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. היא הפנתה בעניין זה לע"פ 3057/13 מדינת ישראל נ' עבאסי (2.7.2013) (להלן: עניין עבאסי), בו החליט בית משפט זה להחמיר בעונשו של המשיב, בשל מעשים דומים למעשים מושא הערעור דנן.

תסקירים עדכניים מטעם שירות המבחן